מדינת ישראל נ' לאן חברה לבניה ופיתוח בע"מ ואח'

החלטה

(שאלת ההתיישנות)

1.        כנגד לאן חברה לבניה ופיתוח בע"מ, מר תאופיק לחאם ומר ח'אלד עראבי ("הנאשמים") הוגש ביום 01.08.13 כתב אישום המייחס להם עבירות שונות לפי פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 ותקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה), התשמ"ח-1988 בגין אירוע מיום 06.05.07 בו נפצע מר עבד אלקאדר האשם ("האירוע", "הנפגע").

2.        בדיון ההקראה שהתקיים ביום 01.10.13 העלו באי כוח הנאשמים טענת התיישנות ולחלופין שיהוי בגין הזמן שחלף ממועד האירוע ועד להגשת כתב האישום.

בין האירוע לבין הגשת כתב האישום חלפו למעלה מ-6 שנים ולטענת באי כוח הנאשמים, זמן זה אינו סביר לנוכח העובדה שמדובר ב-3 עדים בלבד וכי עדויות הנאשמים נגבו שנים לפני הגשת כתב האישום כאשר בין לבין לא פנו אליהם.

לטענת ב"כ המאשימה, בוצעו פעולות חקירה המפסיקות את מרוץ ההתיישנות ובהן עריכת תע"צ וזימון הנפגע למתן עדות. בא כוח המאשימה מסכים כי כתב האישום הוגש בשיהוי לא מבוטל, אלא שלטענתו מדובר במספר מעורבים לא מועט ובאירוע שאך בנס לא נגרם בו נזק גדול יותר.

הכרעה:

3.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הוראות הדין, הגעתי למסקנה שדין הטענות המקדמיות להידחות. אלה טעמיי:

א.התיישנות

4.תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ("החוק"), בהתייחס לעבירה מסוג עוון - העבירה בה הואשמו הנאשמים - עומדת על חמש שנים מיום ביצוע העבירה (סעיף 9(א) לחוק). סעיף 9(ג) לחוק מבהיר כי קיימים "אירועים מנתקים" אשר בהתקיימם מוארכת תקופת ההתיישנות, ובלשונו:

"(ג)בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר".

דין הוא שהתביעה היא הנושאת בנטל ההוכחה, שהעבירה נשוא האישום לא התיישנה, וזאת מכוח היותה נושאת בנטל הכללי בפלילים; ספק בעניין זה – יפעל לטובת הנאשם (יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים חלק שני, כרך א' (תשס"ט), עמ' 1326; "קדמי").

יפים לענייננו גם דבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 2144/08 אברהם מונדרוביץ נ' מדינת ישראל (14.01.10):

"ההתיישנות בפלילים היא אחת מזכויותיו הדיוניות החשובות של הנאשם במסגרת זכותו החוקתית לחירות, הנתונה לו במשפט החוקתי. עצירתה של תקופת ההתיישנות עקב אחד האירועים הקוטעים את מהלכה, מאפשרת הארכה, ולעתים הארכה ניכרת, של התקופה בה ניתן לנקוט הליכים פליליים כנגד נאשם. היא פוגעת, מטבע הדברים, בזכותו החוקתית; עליה, אפוא, להיות מידתית, ומיועדת לתכלית ראויה. הפרשנות בשאלת התקיימותם הקונקרטית של אירועים מנתקי-התיישנות היא זהירה ונוטה לצמצום, לאור הקרנתם על זכותו היסודית של נאשם לחירות. נטל הוכחת התקיימותם של אירועים כאלה מוטל על התביעה, וספק בענין זה פועל לטובת הנאשם".

המונח "חקירה על פי חיקוק" פורש לפיכך כ"פעולה ממשית המכינה את התביעה הפלילית העתידה לבוא". במקום אחר הודגש כי "חקירה על פי חיקוק אינה דבר של מה בכך. מדובר בהליך מוגדר ורשמי האמור להתקיים על ידי גורם המוסמך לכך ובדרך מסודרת ומתועדת... מטיבה של חקירה שהיא מבוצעת בדרכים שונות ובהן איסוף ידיעות, איתור מסמכים, חקירת עדים, עיקוב ופעולות נוספות שאין צורך למנותן או להגדירן. כל הפעולות במסגרת "חקירה" אמורות להתבצע על ידי גורמי החקירה המוסמכים לכך והן צריכות להתבצע בתיק חקירה מסודר ומתועד כראוי" (ע"פ 67/09 מדינת ישראל – עוז אשור (13.04.10).

5.א.העבירה המיוחסת לנאשמים בוצעה לכאורה ביום 06.05.07 (או לפניו).

כתב האישום הוגש ביום 01.08.13.

ב.ביום 13.10.13 המציא ב"כ המאשימה לתיק בית הדין תצהיר מטעמו של מר יוסף מרבנט – מפקח עבודה בכיר באגף הפיקוח על העבודה במשרד הכלכלה המפרט מהן פעולות החקירה שביצע מיום האירוע ועד לסיום החקירה.

כעולה מהתצהיר, בין יום האירוע ליום 06.02.08 נגבו עדויות ונחקרו הנאשמים. אין חולק כי חקירתו של הנאשם 2 ביום 06.02.08 מהווה אירוע מנתק ואולם ב"כ הצדדים חלוקים באשר לפעולות שבוצעו לאחר מכן:

26.01.09 - דו"ח חקירת תאונת עבודה בצירוף תעודת עובד ציבור.